האם באמת יש לנו יכולת בחירה בחיים?
מה מוביל אותנו בחיים, המחשבה? הרגש? הרוח? כשאנחנו מחליטים לעשות משהו, על פי מה אנחנו בוחרים? האם באמת אנחנו יכולים לבחור? כשאנחנו מחליטים החלטה חשובה בחיים, אם זה לצאת עם אדם מסויים, או לקנות משהו, מאיפה הבחירה שלנו מגיעה? האם אנחנו באמת בוחרים?
אקח לדוגמה את זה שאני כותב עכשיו מאמר, האם אני בוחר את המילים שאני כותב?
אני לא מרגיש שאני בוחר אותן, אני מרגיש שהם פשוט יוצאים ממני, מתוך השראה וחיבור לאני הגבוה. אז אני לא ממש בוחר במילים וברעיונות. הם עולים בי מתוך האינטואיציה.
אבל לפעמים, אני מטיל ספק ואז אני עוצר את שטף הכתיבה האינטואיטיבי ואז מזדחלת מחשבה, ואני יכול לכתוב פתאום משהו שלא זורם לי מתוך האינטואיציה. האם אני בחרתי במחשבה שעלה לי בראש? האם בחרתי לחשוב אותה? בחרתי את המילים שהיא חושבת?
לתחושתי – לא.
ואז מה שקורה, אני כותב את מה שהמחשבה מובילה אותי ומרגיש משהו לא נוח בבטן, תחושה שאני סוטה מאיזה נתיב כלשהו שאני לא ממש יודע להגדיר אותו במילים, פשוט תחושה של אי נוחות.
האם אני בוחר להרגיש את האי נוחות הזאת? לא!
אז איפה הבחירה?
אני שואל את עצמי, מאיפה הקולות השונים האלה מגיעים, מאיפה מגיע הקול של האינטואיציה ומאיפה מגיע הקול של המחשבה?
האינטואיציה מגיעה מהאני הגבוה, מהדבר הזה שנקרא אני, הישות הזאת שנוהגת בגוף הגשמי שלי. איך אפשר לזהות את הישות הזאת? תעשו לרגע דמיון מודרך, בדמיון המודרך תדמיינו את עצמכם במקום מסויים שנעים לכם. האני הגבוה, הוא הדבר הזה שמתבונן על הדמיון הזה. כי שם אין ראיה, שמיעה או מחשבה. יש התבוננות במשהו שמתרחש בדמיון. האני הגבוה, הוא זה שמתבונן על החיים מעבר לחושים ולמחשבות.
אז האני הגבוה מתבונן, ומתוכו מגיעים תשוקות, רצונות ותחושות. הוא בעצם מוביל את האדם לעבר היעוד האידיאלי וההגשמה העצמית המוחלטת עבור אותו מתבונן.
האם אני בוחר מה יצא מהאני הגבוה? איזה תשוקה תעלה? איזה רצון או תחושה? לא. האם אפשרי לבחור להיות בתשוקה למשהו? לא!
ומה זו המחשבה? האם אני בוחר בה?
המחשבה היא כלי של הגוף שבו האני הגבוה נוהג. המחשבה היא כמו האורות אזהרה ומד המהירות של הרכב שלנו. המחשבות הם כלי שמטרתו בעיקר לגונן על הגוף ולשמור עליו שיהיה תקין כמה שיותר. כמו אורות ההזהרה ברכב. אך לרוב, המחשבות נובעות מתוך פחדים, שיצרו דפוסי מחשבה מהתקופה שהיינו קטנים, והיום הם כבר לא רלוונטיים עבורנו.
המחשבות האלה, בסופו של דבר, עולות בנו ללא בחירה אמיתית.
רוב המחשבות נובעות מתוך פחד. פחד נובע תמיד מתוך רגש מודחק, כלוא, שלא בא לידי ביטוי. .
אז איפה יש בחירה?
הבחירה היחידה בחיים, (לפי מה שאני הבנתי אותם עד עכשיו ויכול להיות שאני טועה) היא הבחירה ברגעים שיש קול מהאני הגבוה, לבין מחשבה שקוטעת אותו ומובילה אותו להתגוננות.
הבחירה היא – האם אני משחרר את המחשבה ומאפשר לעצמי להרגיש את הרגש שיש מאחוריה ואז להמשיך להקשיב לאני הגבוה, או לא ולתת למחשבה להשתלט על התודעה שלי, ולגונן על הרגש המודחק.
זו הבחירה היחידה שלנו.
בדיוק כמו אני וכתיבה. עכשיו אני כותב כי יש לי קול פנימי שרוצה לכתוב. אני לא בוחר מילים ולא מתכנן את מה שאני כותב ברגע זה. המילים פשוט יוצאות. ואז לפעמים יש רגעים שבהם המחשבה עולה. ומה היא אומרת לי בעצם? היא מפחדת שמה שאני כותב הוא לא טוב מספיק. שאני צריך להשתמש במילים אחרות, שאולי פספסתי את הנקודה… היא אומרת לי בסופו של דבר – תזהר, אתה עלול להרגיש מושפל כי תכתוב משהו לא טוב מספיק, כי אולי אתה לא טוב מספיק.
אז מה הבחירה שלי?
אני יכול לבחור להקשיב לפחד, להתחיל לבדוק כל מילה ומשפט מכל כיוון, להשקיע עוד כמה ימים בעריכה, בדיקה ודקדוק, כדי שחס ושלום, לא אפרסם משהו שהוא פחות מושלם עבור המקום המפוחד שבי.
או שאני יכול לבחור לבדוק את המחשבה הזאת ולהתמסר לרגש – אני בודק מה הפחד שלי, מה הרגש שיש מאחוריו, ומתמסר אליו.
ואני גם יכול לבחור פשוט להתמסר לקול של האני הגבוה, לקחת נשימה ולשחרר את המחשבה, לא להזדהות איתה בכלל, ולהמשיך לכתוב אינטואיטיבי.
אז מה אתם בוחרים? להקשיב לאני הגבוה, או להקשיב לפחד?
השארת תגובה