קיבלתי טלפון באמצע היום שבו אישה נחמדה מבית כלא ביקשה ממני לבוא לעשות הרצאה. עוד לפני שהיא סיימה את המשפט חוויתי סיפוק בתוכי על כך שפונים אלי להרצאות.
אך המשפט המשיך, והיא הוסיפה את המילה – בהתנדבות.
ברגע ששמעתי את המילה כל הסיפוק נעלם והרגשתי מנוצל לרגע. למה את מתקשרת דווקא אלי בשביל לעשות משהו בהתנדבות? מה, אני לא מספיק בשביל לקבל תשלום?
ואז מהמקום הזה, של האגו הפגוע, מילמלתי איזה תירוץ שאני לא יכול וניתקנו את השיחה.
אך אחרי הניתוק פתאום עלה בי קול אחר שאמר לי – אריאל, יש לך הזדמנות לעשות מעשה טוב, להתנדב, לעזור לאחרים, לתת מעצמך.
ואז התחלתי לחשוב, אולי שווה לי לנדב הרצאה, הקארמה שלי תאהב את זה, אולי אלוהים יצ’פר אותי אחר כך בעוד עבודה, אולי זה יביא לי מזל טוב. הקטע המצחיק הוא, ששעה לפני השיחה סגרתי עבודה לא קטנה בגרפיקה, אז עלה קול שאמר – קיבלת עבודה יפה, עכשיו תחזיר ליקום בהתנדבות. זה המעשר שלך.
בקיצור, הרבה קולות שגרמו לי להרגיש שאני מפספס את הנתינה בכך שאני לא הולך להתנדב. הרמתי את הטלפון מתוך כוונה להתקשר אליה ולהגיד שאני מוכן, אבל אז פתאום אמרתי לעצמי – יא חתיחת חרטטן, מה אתה מבלבל את השכל לעצמך? אתה באמת מרגיש שעכשיו אתה עושה את זה מכוונה טובה? זה עוד יותר אגו ממה שהיה בהתחלה. עכשיו אני רוצה לעשות את ההרצאה מתוך אינטרס אגואיסטי הרבה יותר גדול – אני ארגיש צדיק! ואין פה שום דבר טהור או נתינה מהלב בסיטואציה הזאת. פשוט מצאתי לעצמי סיבה לחזק את האגו שלי אחרי שהוא נפגע מכך שבכלל הציעו לי להגיע בהתנדבות…
אז מה עכשיו? מה אני עושה? אני באמת לא יודע.
הרי מה שאני לא יעשה במקרה הזה, אני פועל מהאגו. אם אני מסרב זה בגלל שלא רוצה לבזבז את הזמן שלי ולהוציא כסף על נסיעות בחינם. ואם אני עושה את זה אז האגו שלי מרגיש סיפוק על כך שאני עושה משהו בשביל לרצות את הקארמה או את אלוהים או את הצורך שלי להרגיש טוב עם עצמי כי התנדבתי.
האם יש בכלל התנדבות שהיא לא מתחילה מהאגו?
הדבר המעניין בקטע הזה הוא שכאשר חשבתי עם עצמי על כך שאני רוצה להתקשר ולהגיד לה כן מתוך מקום של סיפוק האגו, עברה בי צמרמורת חמה בכל הגוף. הרגשתי שזה שאני מודה בתחמנות שלי על עצמי משחררת אותי מזה. אולי עכשיו, אחרי שהודאתי באמת שלי אוכל למצוא את התשובה מה נכון לי. מרגיש לי שהדבר הנכון ביותר הוא כן ללכת לעשות את ההרצאה בהתנדבות, מתוך ידיעה שמצד אחד אני מפסיד כסף וזמן ולא מקבל על זה שקל, ומצד שני אני גם עושה את זה בשביל הצורך שלי להרגיש טוב עם עצמי בכך שאני נותן משהו בהתנדבות. ומצד שלישי, פשוט לעשות את זה בשביל לתרום משהו לחברה שאני חיי בה בלי לחשוב על זה יותר מידי. נתנו לי פתח, אז אני יעבור בו.
ובסופו של דבר, זה לא דבר רע לעשות משהו בשביל האגו ובשביל התחושה הטובה. האגו הוא לא אויב, הוא הכוח והחיה המניעה קדימה. וכל עוד שאני מודע לרצונות שלי אז זה מעולה לפעול יחדיו.
תגובה אחת
השארת תגובה
בקצרה, אהבתי את שכתבת.
מכיר את העניין מנסיון אישי, רק שאני תיכף השבתי בחיוב, לאחר מכן באו התהיות