החיים הם חשיפה. כל יום הוא אפשרות לחשוף חלקים שבי שלא נגעתי או שהסתרתי. אני מגלה שככל שאני מאפשר לעצמי לחשוף, קל לי יותר לעשות זאת עמוק יותר, כי אני יודע היום שמה שאני תמיד פחדתי לחשוף בעצם כבר חשוף וכולם רואים אותו בכל מקרה, אז זה לא משנה אם אני מנסה להסתיר את עצמי. אני מעדיף לתת לעצמי להיות ולחוות אותי באור מאשר להשאיר אותי בחושך.
אני מגלה שככל שאני חושף את עצמי יותר, אני מרגיש הרבה יותר. אני נהנה יותר, מחובר לרצונות שלי, ושמח להיות אני. אני מאפשר לעצמי לעשות מה שאני רוצה ויודע שכל מה שאני רוצה ועושה מגיע מתוך אהבה, ולכן שווה לי לעשות את זה. שווה לי להקשיב לעצמי.
אך לא תמיד יש איזון בחשיפה ולא תמיד העשייה מגיעה ממקומות של אהבה, כי יש בי חוסרים. חוסר אהבה במקומות מסוימים וויתור על חלקים מסוימים בי שלא קיבלו אהבה ואישור בעבר. למשל הצורך שלי שיראו אותי ושאני ראוי לאהבה ללא תנאי. תמיד בתוכי השתוקקתי שיראו אותי, שיעריצו אותי ושיתלהבו ממני. אבל בגיל צעיר שכנעתי את עצמי שאסור לי להרגיש את המקומות האלה בגלל שלא קיבלתי אותם בצורה מאוזנת, אז המצאתי לעצמי סיפור שהם רצונות הרסניים, שאדם שרוצה להרגיש שיראו אותו הוא אדם שחצן, יהיר ומתנשא, ואף אחד לא אוהב כאלה. ואפילו שונאים אותם ועלולים לפגוע בהם. …
אז יצרתי מסכה של אדם אדיש וקול, מגניב כזה שלא מראה רגשות ולא חושף את עצמו. אבל משתוקק בתוך תוכי להיות במקום של אהבה מול העולם. שהעולם יתענג עלי ויקבל ממני אורגזמה בזמן שאני מתענג על האהבה של העולם ממני, ומקבל מזה אורגזמה של אושר.
בסופו של דבר החיים הם כמו סקס, כמו שאדם נמצא מול הבן זוג שלו במרחב אינטימי ומכיל, משיל את בגדיו, מאפשר לעצמו לחדור או להחדר עם אדם אחר, מראה צדדים שרק באינטימיות הזאת הוא מאפשר לעצמו להראות, מתוך הידיעה שיש שם אהבה, יש שם גם מעשה של יצירת ילדים ואורגזמה נפלאה. כך גם החיים. החיים נועדו שנעשה איתם אהבה, שנתפשט מולם, נטרוף אותם בתשוקה, נזריע אותם, נכיל אותם, נהיה מולם בתענוג ואורגזמה.
וזו עבורי המהות הגבוהה ביותר של החיים. להיות באורגזמה משותפת בין האדם לעולם שבו הוא חי. זו השאיפה שלנו. וכשאין אורגזמה, נחים. משחקים משחק מקדים ורוקדים את ריקוד האהבה.
והתחושה הזאת של אהבה מול העולם היא אינטימיות מטורפת, אינטימיות שבה שני הצדדים חשופים ועירומים לחלוטין, ואין מחסומים ואין פחד.
ועבורי, היתה בושה עצומה להיות שם. עצם הרצון להיות באורגזמה מול העולם היא מביכה ביותר, היא אפילו אסורה. מין זה דבר בעייתי… כביכול. אסור לי לגמור ולשפוך את זרעי על העולם. כי זה מביך, זה אפילו סוטה… ואם העולם לא ירצה את זה? ואם אני אגמור מהר? ואם אני לא אספק אותו באנרגיה שלי? זה בכלל אפשרי?
כל ילד נולד לעולם הזה עם רצון ותשוקה להיות באהבה ותשוקה עזה עם העולם, להרגיש שהעולם משתוקק אליו ושהוא משתוקק אליו חזרה. אך התרבות שלנו מפחדת מאוד מהעוצמה שיש שם כי יש אנרגיה מאוד חזקה ואפשרות אמיתית לפגיעה בתוך זה. כי כמו במערכת זוגית, יש גם מצבים של אי התאמה, אך בעולם בריא, מבינים שכשאין התאמה זה בסדר, יש מספיק אנשים בעולם שכן יש בינהם התאמה. אך כשאנחנו גדלים, מסרסים אותנו. אומרים לנו שזה לא בסדר לרצות להיות באהבה עם העולם, כי אסור לנו לחשוף את התשוקה שלנו לחיים, ואסור לנו לרצות שיאהבו אותנו בתשוקה עזה ללא תנאי. שאנחנו לא ראויים להיות באורגזמה ובחיות. זה לא אפשרי בעולם של המבוגרים. צריך לשים גבולות.
מה אפשר לעשות כדי לחשוף את עצמי יותר?
הפחד שמונע מאיתנו להחשף הוא לרוב פחד מפני השפלה. כאשר אדם מוכן לעבור דרך הפחד הזה, ולהיות מוכן להשפיל את עצמו, הוא מאפשר לעצמו להחשף באמת. כי השפלה היא רק בעיני המתבונן, היא סובייקטיבית. כאשר אנחנו מפחדים מהשפלה, זה סימן חשוב לזה שאנחנו מספרים לעצמנו סיפור שמצדיק את האיסור המובנה בנו להראות ולהיות אמיתיים במציאות שלנו. תרשו לעצמכם לעבור דרך הפחד הזה, ותאפשרו לעצמכם לבדוק האם באמת יש שם השפלה, או שזה רק במחשבה שלכם בלבד. חשוב לזכור שזה תהליך של הכלה, שעושים בצעדים מדודים, כשמרגישים מספיק ביטחון והכלה נפשית לעבור דרך ההשפלה – עשו זאת. אך אם לא, עצם המודעות לפחד היא חשובה באותה מידה.
אפשר, ואפילו כדאי להיחשף ולעשות אהבה עם העולם, להיות בתהליך של מעשה אהבה, לתת אהבה ותשוקה לסביבה, לגמור עליה את זרעי יצירתי, ולצפות שהזרעים האלה יצרו לפעמים גם פירות מדהימים. ובמקביל גם לדעת ולקבל באהבה את זה שלא כל הזרעים נקלטים, ושזה בסדר שלא כולם רוצים כרגע את התשוקה הזאת. ובמקביל לדעת שאני ראוי לחלוטין שהעולם ירצה אותי בתשוקה עזה, שיאהבו אותי בעוצמה, שיראו אותי ערום ויגנחו באהבה מעומק הלב על מי שאני, על זה שאני רוקד את ריקוד החיים. כי אני ראוי לכל זה על עצם קיומי כאן!
אני רוצה לחיות בעולם שכולם עושים אהבה עם כולם בתשוקה עזה. שאנשים מאפשרים לעצמם לחוות את התשוקה הזאת מהסביבה, שאנשים ירגישו ראויים לכל מחמאה, מבט ומגע שמגיע אליהם, ושהם מאפשרים ללב שלהם להתמוגג על התשוקה של העולם כלפיהם. בלי שיפוטיות, בלי פחד ובלי ביישנות. פשוט לחגוג את החיים. אמן!
השארת תגובה