הסיפוק הוא תחושת החוויה של החוויה. הוא העינוג בסוף התשוקה. התשוקה והסיפוק הם המנוע של החיים שלנו קדימה להגשמה עצמית. ויחד עם זה אנחנו מכורים לסיפוק. אי אפשר להמנע מכך… הגוף שלנו בנוי לזה, כל החושים שלנו מכוונים לזה – להרגיש סיפוק. מאוכל, מסקס, משמחה, מהכל.
בתכלס, סיפוק זה הדבר היחיד שמעניין אותנו בעולם הזה. כמעט כל רגש מרחיב שאנחנו מרגישים מביא אותנו בסופו של דבר לסיפוק.
כשאנחנו מתרגשים – אנחנו מתרגשים מהסיפוק שנקבל בסוף החוויה.
כשאנחנו מאוהבים – אנחנו מחכים לסיפוק שנרגיש כשנכבוש את מושא אהבתנו.
כשאנחנו מאושרים – אנחנו מסופקים מזה שהכל בחיים שלנו עכשיו נעים לנו.
כשאנחנו גאים – אנחנו מרגישים סיפוק על כך שמי שקשור אלינו עשה משהו שנכון עבורנו.
אפילו כשאנחנו עצובים, אנחנו מרגישים סיפוק אחרי בכי עמוק. סיפוק של שחרור וניקוי פנימי.
כשאנחנו כועסים או אפילו זועמים, אנחנו מרגישים סיפוק מזה שהבאנו את עצמנו לביטוי.
כמעט כל הרגשות שלנו מסתכמים בסופו של דבר בלהרגיש סיפוק.
גם העשיה שלנו בעולם קשורה לסיפוק:
אנחנו רוצים עבודה טובה – בשביל להרגיש סיפוק.
אנחנו רוצים דברים – כדי להרגיש סיפוק מזה שהצלחנו להשיג אותם.
אנחנו רוצים זוגיות – כדי להרגיש סיפוק כשנהיה מחובקים ובטוחים אחד עם השני.
אנחנו רוצים כסף – כדי שנרגיש סיפוק כשאנחנו מסוגלים לקנות לעצמנו את מה שאנחנו רוצים.
אנחנו משתמשים בסמים/אלכוהול/סיגריות – כדי להרגיש סיפוק מהרוגע שהם מספקים לנו.
בקיצור – סיפוק הוא המנוע שלנו לחיים, אנחנו בתשוקה שמובילה לסיפוק ואז מתעוררת תשוקה חדשה שמובילה לסיפוק וכך הלאה. ואם אנחנו מבינים את זה ומסכימים על כך, אז אנחנו יכולים להשתמש בידע הזה לתועלתנו.
מה זה סיפוק בכלל?
עבורי, וכל אחד יודע רק על עצמו, כמו אורגזמה, זו תחושה של הרמוניה עם העולם, תחושה של נשימה עמוקה שמדגדגת בכל תא בגוף. תחושה של "הכל בסדר" ברגע הזה. ברגע הזה – אני לא חושב על כלום, לא דואג להישרדות שלי, פשוט מרגיש אותי באינסוף של הקיום.
זו תחושת המלאות שיש בקצה של נשימה עמוקה.
ואז זה לאט מתפוגג ואני נשאר עם חיוך ותחושה נעימה בגוף.
ואז גם זה מתפוגג ואני פשוט ממשיך הלאה עם החיים עד שמתעוררת תשוקה חדשה.
ואז מה שקורה זה שלפעמים אנחנו מרגישים ריקנות. ולפעמים הריקנות הזאת גורמת לנו לזלזל בסיפוק שהרגשנו הרגע, כאילו אומרת – איזה שקר וכזב זה. הרגשתי מלך העולם ועכשיו אני מקבץ נדבות. איך זה אפשרי?
כי כמו נשימה, הסיפוק הוא נשימה עמוקה ואחרי שהסיפוק נרגע, אנחנו מוציאים את האוויר ויש כיווץ. ואם אנחנו נמצאים במקום של חוסר ביטחון בתוך הכיווץ הזה, שהוא הכי טבעי בעולם, אנחנו יכולים להיכנס לדיכאון ותסכול מכך. למה? רק בגלל שאנחנו מפחדים שלא יגיע עוד סיפוק כזה לעולם. זו אשליית ההישרדות, אשליה שאומרת לנו שאם עכשיו היה לנו סיפוק, יש מצב שלא יהיה עוד אחד, ולמרות שלקחנו עשרות אלפי נשימות בחיינו והרגשנו אלפי פעמים מסופקים, עדיין לפעמים יש את התחושה שאולי לא יהיו עוד. ולמה? כי ככה התודעה והגוף שלנו עובד. היין והיאנג, הניגודים שקיימים בנו, שני חלקים מנוגדים שמרגישים הפוכים.
מה זו התמכרות? הפחד שלא יהיה לי עוד סיפוק ולכן אני אובססיבי על הסיפוקים שלי ומחפש אותם כל הזמן ולוקח אותם יתר על המידה מהפחד של יהיה יותר. ורובנו מכורים לסיפוק כלשהו.
ולכן יש בחברה שלנו בעייתיות או חוסר הבנה עם מהות הסיפוק, יש אנשים שחושבים שהסיפוק הוא שלילי כי הוא גורם לאנשים להשתעבד אליו, אך בעצם, אין טעם בחיים בלי סיפוק. הסיפוק נותן לנו את הטעם, ממש, טעם רגשי לחוויה. כל החוויות שלנו מסתכמות בסיפוק.
אך למרות זאת, גישות שונות מפחדות מנתינת פוקוס לסיפוק כי הוא מדבר למקום הכי "נמוך" שלנו, מקום אגואיסטי וחייתי, מקום שעלול להפוך אותנו למסוכנים. למה? כי הפושעים הם אנשים שמכורים לסיפוק, הם מקבלים את הסיפוק שלהם גם כשזה בא על חשבון אחרים ועל חשבון הכאב של הסביבה שלהם. ואם אצלם זה קורה אז גם אנחנו עלולים להפוך להיות פושעים בגלל זה.
אז מה עושים כדי לקבל את הסיפוק כמשהו חשוב ומשמעותי בחיים שלנו?
קודם כל מבינים שסיפוק הוא הרגע הזה שבו לקחנו נשימה עמוקה והגענו לקצה היכולת ואז מתחילים להוציא אויר. הסיפוק נמצא שם, ברגע הזה של הכי הרבה וההתחלה של ההוצאה. ועכשיו לוקחים אויר עמוק ושמים לב לרגע הזה בנשימה שלנו עכשיו.
ואם תעשו את זה כמה פעמים, תוכלו לראות שבעצם אנחנו יכולים להרגיש סיפוק קטן בכל נשימה שלנו. ואם זה אפשרי, זה אומר שבעצם, תחושת הסיפוק שלנו לא באמת תלויה בשום דבר חיצוני – לא בסקס, אוכל, כסף, רכוש ואהבה. היא שם כל הזמן. נגישה לנו.
וזה מדהים! כי אנחנו יכולים להרגיש סיפוק כל הזמן!
דבר נוסף זה להתחיל לתרגל התענגות על הסיפוקים שיש לנו בחיים. אכלתם ארוחה טובה? תתענגו עליה. תחפשו את הסיפוק ותתנו לו דגש, תנשמו אותו, תחגגו אותו. אפילו לרגע.
ואז תשימו לב גם לרגעים שיש אחרי הסיפוק: האנרגיה משתנה, הגוף נהיה רפוי, המוח שלנו ריק… מה עושים עכשיו?
הרגע הזה של מה עושים עכשיו, זה הרגע הכי מפחיד בתולדות האנושות. זה רגע שבו אנחנו פוגשים את כל הפחדים שלנו – פחד מאי וודאות, פחד מחוסר שליטה, פחד שלא יאהבו אותי, פחד ממבוכה, פחד מלהיות שמן, לא בריא וכדומה…
אך במקביל זה גם רגע מכונן. כי כשאנחנו יודעים להכיל את הרגע הזה, אנחנו מסוגלים לחיות לנצח. כי זה רגע שבו אנחנו מוציאים אויר ונוגעים לרגע במוות. אך אנחנו גם יודעים שאנחנו לא נמות, ושם זה הרגע שאנחנו יכולים להגיע להזכיר לעצמנו – אני מושלם ושלם כמו שאני, אני סומך על עצמי שעוד מעט תתעורר תשוקה חדשה לסיפוק חדש תתעורר בי, והתשוקה הזאת תניע אותי הלאה לסיפוק החדש, והסיפוק הזה מדהים ואני ראוי אליו והוא ראוי לי.
יכול להיות שאחד הדברים שלא פשוט לנו להבין בנוגע לסיפוק, זה שקשה להרבה אנשים להפנים שזה כל העניין – סיפוק. אנחנו חיים בעולם שמעריץ הצלחה, פרסום, כסף ועושר. אך כולם בסופו של דבר הם סיפוק. אנחנו מעריצים אנשים שאנחנו חושבים שהם חיים ביותר סיפוק מאיתנו. שהם מרשים לעצמם להרגיש סיפוק בדברים שהם עושים. שהם ראויים להרגיש סיפוק.
אך סיפוק הוא סיפוק. וזה משהו שאנחנו לא תמיד מאמינים לו כי אנחנו באמת חושבים שהסיפוק של אחרים יותר "שווה" מהסיפוק שלנו. ברגע שאנחנו מאפשרים לעצמנו לאהוב ולקבל את הסיפוק שלנו מהדברים אז אנחנו פשוט מסופקים ונהנים מהחיים.
בנוסף, כל אחד מאיתנו שונה. ולכן גם הדברים שיתנו לנו סיפוק שונים. יש אנשים שמקבלים סיפוק להרוויח הרבה כסף ויש כאלה שיקבלו סיפוק מטיול בטבע. יש כאלה שיקבלו סיפוק מבירה איכותית ויש כאלה שנהנים לנשק כפות רגליים. העניין הוא, שברגע שמישהו אחר חווה סיפוק ממשהו שאני לא מתחבר אליו אז יש שיפוטיות. היא תמיד תהיה שם, כי אנחנו פוגשים משהו לא מוכר, משהו שאנחנו לא מבינים איך הוא בכלל יכול לקרות, כי אצלנו זה לא קורה. ואם נדע לכבד את מסלול החיים השונה של כל אדם ואת הדברים השונים שגורמים לו סיפוק, נוכל לקבל גם את המקומות שבהם אנחנו מקבלים סיפוק שאנחנו נבוכים מהם.
האם בכל פעולה שאנחנו עושים יש סיפוק?
בסופו של דבר, בכל פעולה שאנחנו עושים יש רווח שבסופו יש סיפוק. גם בפעולות שנראה לנו שהדבר האחרון שאנחנו מרגישים בהם יש סיפוק. למשל – יאוש, תסכול ודיכאון.
התחושות האלו הם תוצר של פחד, פחד שלא יהיה לנו סיפוק יותר בחיים. אך כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש את התחושות האלה, נגלה שגם בהם יש סיפוק. למשל: סיפוק מלהיות לבד במיטה. סיפוק מהרחמים העצמיים שיש לי. סיפוק מלהרגיש קורבן. סיפוק מלהיות בדרמה מוגזמת. סיפוק מלהרגיש כל כך מיואש שאני מאפשר לעצמי להתנתק מהכל ולעשות את מה שהכי נעים לי.
בכל פעולה שאנחנו עושים יש סיפוק בקצה שלה. השאלה היא אם אנחנו מקבלים ונהנים מהסיפוק שיש שם או שאנחנו שופטים אותו ומרגישים שאסור לנו, שזה רע, שאנחנו מרגישים סיפוק מדברים כאלה. כי בדיוק במקום זה יש את אפשרות השינוי והצמיחה. למצוא איפה אנחנו מתייגים את הסיפוק שלנו כמשהו רע ולהבין שלא בחרנו בכך, זה מי שאנחנו, וברגע שנאפשר לעצמנו לקבל את הסיפוק הזה כמשהו מדהים בנו, נוכל להביא אותו לאור ולמצוא סיפוקים גדולים יותר.
אז אני מזמין אתכם לקחת נשימה עמוקה, להרגיש את הסיפוק שיש כרגע ולהתחיל לנהל יומן סיפוקים: כשאתם מרגישים סיפוק, תכתבו אותו במחברת. גם סיפוקים קטנים. תחפשו את הסיפוקים שאתם נבוכים מהם, ותרשמו גם אותם. ככל שתהיו יותר מודעים ובקבלה לדברים בחיים שגורמים לכם לסיפוק, כך תוכלו ליהנות מהם יותר וגם פחות להיות בכיווץ אחרי שהסיפוק נגמר.
השארת תגובה