הקדמה:
כבר מספר שנים שאני עובד עם עצמי על התאוריה הזאת. תאוריה שבאה לתת הבנה עמוקה למה כל אדם שונה אחד מהשני, מה מייחד כל אדם, ואיך האופי של אדם מושפע מאופי כדור הארץ והגלים האנרגטיים שאליהם הוא נכנס.
כשהתאוריה הזאת התבססה בתוכי, היא גרמה לי להגיע למצב של התמסרות עמוקה למה שקורה בחיי ובסביבה שלי. היא הביאה לי הבנה על איך העולם עובד ברמה רוחנית, עזרה לי להבין את ההבדלים בין כל אדם לאדם, ואת ההשפעה שלנו אחד על השני, יחד עם חוסר ההשפעה שלנו.
בזכותה, הבנתי את התפיסות החברתיות, את הנורמה, את המסה הקריטית שמשפיעה על האנושות והחברה שלנו, ועל איך הריקוד הקוסמי קורה.
היא עזרה לי להבין את התהליך החברתי שאנחנו עוברים ממצב של פחד למצב של אהבה עד למצב של אדישות.
יש בה עוד חורים והרבה דברים להבין ולגלות, מאמין שמתוך האנשים שיתחברו לתאוריה הזאת יהיו כאלה שידעו לחבר אותה לפאזל גדול יותר.
אחד הדברים שמאפיינים אותי, כמי שאני, זה שאני לא זוכר מאיפה שמעתי דברים במהלך החיים, שהם חלקים מהתאוריה הזאת. כך שהתיאוריה מורכבת מהרבה חלקים שאספתי במהלך החיים, ומראש אני מתנצל שאני לא מביא קישורים ובבליאוגרפיה לידע דומה שקיים כבר. כי אני פשוט לא זוכר. כך שאשמח, אם מישהו מכיר ידע שקשור למה שמוצג כאן, שיחבר אותי אליו. ונעבה יחד את התיאוריה.
חלק ראשון – מה המטרה של החיים שלנו.
הדבר הבסיסי שעליו התיאוריה מתבססת, הוא שאנחנו חיים במציאות פיזית, אך היא מנוהלת על ידי מציאות אנרגטית/רוחנית. תפיסת העולם שאני מגיע ממנה, היא שאני באתי לכאן, כקוד די-אנ-אי, שעובר אבולוציה מהאדם הראשון, מוות ולידה, מוות ולידה, מחליף גוף, אך נשאר אותו קוד בסיסי. והקוד הזה נכתב עוד ועוד, כמו תוכנה שגדלה. והקוד הזה בא ללמוד, דרך הגוף, חוויות.
קחו לדוגמא קוד מחשב – שאם היה יכול לחוות את עצמו, היה לפעמים משחק מחשב יריות, ולפעמים משחק חשיבה, לפעמים תוכנת ניהול, ולפעמים משחק קנדי קראש.
וכל פעם שהוא חווה משהו, התובנות מתווסות לקוד המקור, והוא מבין יותר את עצמו ואת המציאות.
כך גם אנחנו, באנו לחוות כמה שיותר חוויות. וכל אדם בעולם הזה חווה חוויה אחרת, אין אדם שחווה את אותם חיים במהלך כל חיי המין האנושי. ולכל אדם יש מראה ואופי יחודי משל עצמו, שמוגשם במציאות כדי לחוות חוויה יחודית עבורו.
ובעצם, האלוהות, שזה התודעה הקולקטיבית שלנו, חווה את המציאות ממלא חוויות אנושיות וכך לומדת מי היא ומה זו המציאות והחיים.
למה זה? זה כבר גדול ממני. לא נראה לי שאני כאדם אוכל באמת להבין, בתוך הגוף שלי, את התודעה הקולקטיבית. כמו שאני לא יכול להבין מה זה להיות תא בתוך הגוף שלי, והתא לא יכול להבין מה זה להיות – גוף. כך גם מערכת היחסים שלי עם התודעה הגבוהה יותר, שאני תא ממנה.
אך מה שכן אני מבין, זה שאני חלקיק אור יחודי, בגוון יחודי, שהשילוב של כל האנשים בעולם יוצר את האור הלבן השלם.
ומה מניע אותי בעולם הזה? מה שחסר לי. כדי שיווצר גוון יחודי, חייב להיות חסר בי משהו. כדי שאור לבן יהפוך לצבע, חסר בו את אחד הגוונים. כך גם אנחנו. שלמים אך עם נקודת חיסרון שאותה אנחנו תמיד שואפים למלא.
אז מה גורם לנו להיות מי שאנחנו?
מה קובע איזה גוון אני? מה יהיה האופי שלי?
לדעתי, אין מקריות בעולם. אנחנו נולדים במקום הנכון ובזמן הנכון, שמסוכרן אם תדר אנרגטי שקיים באותו מיקום וזמן. התדר הזה מגיע מהחלל. מקרינה של הכוכבים במערכת השמש, ומכוכבים נוספים. האסטרולוגיות השונות מבוססות על זה, העיצוב האנושי (humen design) גם.
אנחנו מוקפים בתדרים עוצמתיים, שמשתנים כל הזמן. והתדרים האלה מותמרים להתנהגות. כי זאת המשמעות של החיים שלנו. אנחנו, כבני אדם, מסוגלים להפוך תדר אנרגטי לחוויה פיזית. רטט אדום הופך לאנרגיה של אלימות, רטט כתום למיניות, ירוק לאהבה וכך הלאה. ועל זה מבוססת תיאוריית הצ’אקרות והצבעים שלה. יש בנו אברים, מרכזים אנרגטיים, שהם כמו אוזניים שקשובות לתדרים מסויימים של אנרגיה שהכוכבים יוצרים. למשל מאדים, שהוא צבע אדום, יוצר רטט בתדר מסויים, שהאוזניים במרכז האנרגטי בבטן התחתונה יכולות לשמוע. וכשהוא חזק, אז הם מבטאות את זה בהתנהגות חייתית יותר.
וכשנולדנו, בפעם הראשונה שנחשפנו לעולם, התדרים שהיו קיימים באותו רגע, נטמעו בנו. הם היו הראשונים שהמרכזים שלנו שמעו, אז האופי שלנו נקבע מהם. מהם ומהחיבור לדי-אנ-אי שלנו. שהוא מכיל ידע קדום ונסיון חיים. למשל – יכולת מוזיקלית, אומנותית, עיצובית, רגשית וכדומה.
השילוב של השניים יוצר את הבסיס למי שאנחנו.
חלק שני – הזהות האותנטית
אז אנחנו מוגדרים מראש. אנחנו מתחילים את החיים עם זהות אותנטית מוגדרת שאפשר לתת לה ערכים. הערכים הם מה העוצמה של האנרגיה שלנו בתוכנות שונות. לכולנו יש את אותם תכונות, אך לכל אחד יש עוצמה שונה בכל תכונה ותכונה.
למשל התכונה של אלימות. אם אתן לה מדד מ1 עד 10, אז לכל אדם יש ערך אחר. יש אנשים שנולדו עם יצר אלימות גבוה, ויש כאלה עם נמוך. תלוי מה העוצמה של האנרגיה שהיתה באותו זמן כשהם נולדו. כשהמדד הוא בעצם כל המספרים בין 1 ל10. כי אף אדם לא אותו דבר. אני יכול להיות 2.3437584383 לדוגמא…
וכך זה לגבי כל התכונות. לי אין הגדרה מה מגדיר תכונה כתכונה. יכול להיות שיש מאות תכונות, ויכול להיות שיש רק תכונות בודדות, וכל שאר התכונות הם שילובים. כמו צבעי בסיס, והצבעים המשלימים שיש כשמערבבים צבעי בסיס. היום יש לא מעט תאוריות שמחלקות אנשים לפי תכונות, יש כאלה שטוענות שיש 7, כמו הצ’אקרות, ויש 32, ויש מאות…
הדבר החשוב להבין בזהות האותנטית, הוא שכל אדם יודע על עצמו מה עוצמת התכונה שקיימת בו. אך עם הזהות האותנטית, יש גם את הזהות המרצה. כי כל אדם גדל בבית עם אנשים שהם לא הוא. כשגדלנו עם ההורים שלנו, תמיד היו חיכוכים בינינו להם. כי הם צבע אחר מאיתנו, ואנחנו, כילדים חסרי אונים, נולדים לעולם שלא מבין אותנו. ואנחנו גם לא מבינים אותו או את עצמנו. וזה ממש משחק – כי אם אנחנו ממשיכים מדור לדור, ויש גלגול נשמות או תודעה שעוברת עם הדי-אן-אי, אז כשאנחנו נולדים, אנחנו בעצם מאוד חכמים ומודעים. אך הגוף שלנו, לא מאפשר לנו להבין. השכל והגוף לא מפותחים, לא מאפשרים לנו לבטא ולהכיל את המציאות. אז אנחנו שוכחים את מי שהיינו בחיים הקודמים, ונאלצים לפתח התנהגויות שיעזרו לנו בהשרדות, מאשר שיביאו את מי שאנחנו לידי ביטוי.
ואז אנחנו מפתחים את נקודת החיסרון בתוכנו. נקודת החיסרון היא האנרגיה של הריצוי וההשרדות. האמונות שאנחנו סופגים מהסביבה שמונעות מתוך פחד וחוסר. שגורמות לנו ליצור התנהגויות שלא תואמות את מי שאנחנו כדי לרצות את הסביבה.
ואז נוצר פער בין הרוצה למרצה. למשל, אם אדם נולד עם תכונה של חברותיות נמוכה. למשל 2 מתוך 10, אך המשפחה שלו מאוד חברותית. אז הוא ילמד שצריך להיות חברותיים בעולם הזה, והוא יאמץ ויכריח את עצמו להיות חברותי, למרות שהוא לא. וזה מהות הסבל בעולם הזה. וזה גם מהות הצמיחה שלנו. כי כשאנחנו חווים את הפער, אז נוצרת תנועה שרוצה למצוא את האיזון בין הרוצה למרצה. מה ששולח אותנו למסע של חקירה.
ואין מקריות, כי לכל אדם יש שליחות בעולם הזה, תיקון, כמו שכתוב בקבלה. התיקון הוא המקום שבו יש את הפער הכי גדול בין המהות להישרדות. תכונה שיש בה פער בין מי שאנחנו לבין המציאות שגדלנו בה. ושם אנחנו מגלים את עצמנו, דרך המסע להשלמה עם עצמנו.
האם ניתן לשנות את העוצמה של התכונה שנולדנו איתה?
החברה המערבית אומרת שכן, שאם נתאמן במשהו ונתרגל אותו הרבה, אז נוכל לשנות תכונות שלנו. מנסיון החיים שלי – זה לא באמת עובד. אי אפשר לשנות תכונה מולדת. זה כמו לשנות את מבנה הפנים שלנו. אנחנו נראים בדיוק כמו שאנחנו נראים, כי הפנים שלנו משדרות את מבנה האישיות הפנימי שלנו (פנים=פנימה).
כשאדם מנסה לשנות את עצמו, אז הוא יכול להתרגל לפעול בצורה שלא תואמת את עצמו באמת, כשהוא מרצה את הסביבה, בדיוק כמו ילד שמרצה את ההורים שלו. אפשר לחיות ככה חיים שלמים, אך המתח הפנימי שנוצר גורם לסבל ומחלות.
הדבר החשוב בחלק הזה של התאוריה, הוא להבין שכולנו נולדים מושלמים, ושלכל אחד מאיתנו יש תפקיד, יעוד ותיקון בעולם הזה. ואין דבר רע או טוב. החלוקה לרע או טוב היא חלק ממנגנון השליטה שלנו בעצמנו, מנגנון שפועל מתוך הפחד מכאב.
החברה האנושית התחילה בשבטים הפשוטים, שבהם חיינו מחוברים לטבע, כמו כל החיות מסביבנו. בטבע כאב הוא סימן של גבול – חיות מכאיבות כהצבת סימן גבול, או כשהם הורגות. הכאב יוצר פחד, שמטרתו לזכור פיזית להמנע מאותה פעולה שגרמה לכאב. כך הטבע עובד. מנגנון פשוט.
כאב שווה גבול שווה פחד, מה שגורם לי התניה לא לחזור על אותה פעולה.
תיכנות פשוט.
אצל האדם, המערכת מורכבת יותר. כי אצלנו נכנס הרגש והשכל, ובמאות שנים האחרונות, חל גם עיוות בדרך שלנו להכיל את הכאב והפחד שלנו. הם הפכו ממצב טבעי שהוא חלק מהחיים הטבעיים שלנו, למצב קיצוני. אנשים השתמשו בפחד כדי לשלוט באנשים, לא מתוך מקום של הצבת גבול אישי, אלה מתוך רצון לשלוט ולחמוד. בנוסף, ברגע שהחברה איבדה את החיבור שלה לעצמה, בגלל אותם מנגנוני שליטה של פחד, איבדנו את היכולת שלנו להכיל פחד. כי אם נדע להכיל פחד, לא יוכלו לשלוט עלינו איתו.
והיום אנחנו חיים בחברה שמפחידה אותנו כל הזמן, על כך שאנחנו עלולים להיות אלימים, לחוות אלימות, עלולים למות, להפצע, לחלות… הפחד הפך להיות הדבר שמניע את כולנו. אך זו הנעה מתוך בריחה, ולא מתוך תשוקה. מה שיוצר מערכת לא מאוזנת.
ויחד עם כל זה – זה גם חלק מהטבע. אנחנו הטבע, ועצם זה שיצרנו מערכת כזאת, ועצם זה שזה מה שקורה – זה היופי והיחודיות שלנו כרגע. ואסביר על זה בחלק הבא.
אך חשוב לזכור, שבסופו של דבר, אנחנו כולנו מושלמים. ובתוך המערכת הזאת, כל אחד ממלא תפקיד. גם האדם האלים, שפועל בצורה שהוא מכאיב לאחרים, הוא גם חלק מהשלם. ואם אנחנו יכולים לדמיין עולם שבו אנחנו לא מונעים מהפחד, אפשר להבין שאלימות היא לא חייבת להיות מוקצת. כי העובדה היא שיש אנשים שיצר/תכונת האלימות שבהם היא 10. והם מאוד אלימים, ולא יעזור כלום – זה הטבע שלהם. ואם הם יקבלו את המרחב לחקור את זה בביטחון, אז כנראה הם ימצאו דרכים להביא את האלימות שלהם לידי ביטוי לא רק בפגיעה באחרים.
העניין הוא, שהיום, במציאות המפוחדת, יש חרדה שאלימות זה דבר מדבק. שלכולם יש את הפוטנציאל להיות אלימים מאוד, ולכן צריך להלחם בה, להכניס לכלא את כל מי שמראה נטיות אלימות. אך זה לא האמת. אדם שאין בו אלימות, לא תהיה לו תשוקה לאלימות. אך כן הוא יכול לבחור להיות אלים כדי לרצות את הסביבה. ומה הפתרון לזה? חברה שרואה ומכילה את הפרטים בה, שתאפשר לאנשים להיות ב’רוצה’ ופחות ב’מרצה’.
חלק שלישי – הזהות הגלובלית
בואו נדמיין את האנושות, כאוסף של יחידים, שכל אחד מהם מיוחד בפני עצמו, ומורכב מעוצמות שונות של אותן תכונות המשותפות לכולנו. וכל אחד מאיתנו הוא סוג של קוד גנטי יחד עם אור בגוון יחודי.
ויחד עם זה, יש ממוצע לכל תכונה. והממוצע הזה יוצר נורמה חברתית. למשל בתכונה של אלימות, אם יש פילוג שווה של אנשים מ1 עד 10, אז הממוצע הוא 5. שזה האמצע. זאת אומרת, שהרוב הם מאוזנים, ובקצוות, 1 ו-10 יש מיעוט. רק 10 אחוז בכל קצה. והחברה הנורמטיבית מחפשת את האיזון, אך יחד עם זה, מושפעת מתדר גלובלי שנותן סוג של עדיפות, או דגש, על עוצמות שונות בתקופות שונות. אסביר.
אנחנו כולנו חיים על כוכב עגול שנע בחלל במהירות מטורפת, מושפע מאנרגיות שונות שאת רובם אנחנו בכלל לא מבינים עדיין. והכדור הזה, נע בספירלה בחלל, סביב השמש, והיא בעצמה נעה סביב מרכז הגלקסיה. מה שיוצר את תנועת הספירלה. ובתוך הספירלה הזאת, יש חוויות. החוויות האלה הם בעצם תדרים עוצמתיים, שכדור הארץ נכנס אליהם ושהם משפיעים עלינו.
התדרים האלה הם כמו בועות של אנרגיה. יש להם התחלה, אמצע וסוף. ואפשר לדמיין אותם ככדורי אנרגיה. חלקם גדולים ולוקח לנו לעבור אותם במאות שנים, וכאלה קטנים שלוקח לעבור אותם כמה שנים או חודשים בודדים.
כדורי האנרגיה האלה, הם סוג של חוויות גלובליות שאנחנו נועדנו לעבור. כמו לוח משחק, שאנחנו צועדים עליו וכל צעד יש משימה אחרת.
אנרגיית התדר החוויתי, נכנסת לכדור הארץ בגל. הגל הזה מתחיל חלש, מתעצם ואחר כך נרגע. והוא בא לידי ביטוי, על ידי זה שהוא משפיע על בני האדם לחוות אותו. אפשר גם לגל הזה לתת מספרים 1-10, כשהוא מתחיל הוא 1, כשהוא מסתיים אז הוא 10. השיא שלו ב-5.
הגל בא ללמד אותנו להכיר, להכיל ולחוות את החוויה שהוא מביא.
בהתחלה, בשלב הראשון, הוא נכנס לתודעה וגורם לאנשים שמחזיקים בתכונה שלו, בעוצמה גבוהה, 8-10, להתעורר ולהביע את עצמם, כשהרוב החברתי לא ממש מבין אותם והם מוזרים ומוקצים. עם הזמן, הגל מעורר אצל יותר אנשים את אותה תכונה, ואותה תכונה הופכת להיות נורמטיבית יותר. בשיא שלה, האנשים הקיצוניים הופכים להיות הנורמטביים. אלה שהיו בהתחלה הקיצוניים, הופכים להיות הנורמטביים, ומי שהאנרגיה חלשה אצלו, נהיה מוזר וקיצוני. אחרי שהשיא עובר, משלב 6, יש רגיעה, עד לשלב של מיצוי ודעיכה. בשלב 9 ו10 מי שהיה 10 בעוצמת התכונה אצלו, נהיה מאוס ולא רלוונטי, אך לא נתפס כקיצוני. החברה יודעת להכיל אותו.
הגלים האלה באים ללמד אותנו לחוות אנרגיה של תכונה מקיצוניות, לנורמליזציה להכלה ושחרור. ממש כמו כל טרנד אופנתי שקיים בחברה – מתחיל אצל אנשים שנתפסים כמוזרים והזויים, הופך להיות נורמטיבי וכולם רוצים את זה, עד שנמאס וממצא את עצמו. כך אנחנו כחברה אנושית, עוברים תהליכי התפתחות מול תכונות.
למשל אלימות. אז בתחילת המאה ה20, נכנס גל של אלימות לכדור הארץ, בהתחלה הוא עורר מעט אלימות ואנשים היו אדישים אליו, אך הוא התגבר, ובמלחמת העולם הראשונה היה ברמה 4, ובמלחמת העולם השניה היה ברמה 6, השיא היה בין שניהם. ומאז מלחמת העולם השניה, הוא נחלש, והיום אנחנו בשלב 9 בערך, ממש לקראת הסוף. היום האלימות מאוד דעכה. ובסוף גל, החברה מרגישה מיאוס וחוסר עיניין באותה אנרגיה. היא לא מעודדת אלימות ולמדה איך להתנהג איתה. יש אנשים אלימים, אך הם לא מתודלקים מהתדר העולמי שמפעיל אותם.
הגל משנה את תפיסת הנורמה לאותה תכונה ברמה החברתית. למשל, אדם שנולד עם עוצמת אלימות 1, אז בתחילת הגל הוא ירגיש עם זה סבבה. אין אנרגיה של אלימות סביבו, אז הוא מרגיש שווה. אך בשיא עוצמת הגל, אנשים שעוצמת האלימות שלהם 10 ירגישו שייכים, כי אלימות תתפס כמשהו בעל ערך. ומי שאלימות אצלו נמוכה, ירגיש פחות נורמטיבי. וכשהגל יעבור, אז הנורמה תחזור להיות לכיוון האנרגיה הנמוכה יותר.
אתן דוגמה נוספת – כסף. כסף נמצא עכשיו בשלב 6, אנחנו בשיא החמדנות והחומריות. מה שאומר, שהנורמה החברתית מעודדת קפיטליזים, צבירת חומר וחמדנות, שאנחנו כחברה, מעודדים אפילו שקרים ומניפולציה כדי להגיע לזה. לכן, אנשים שעוצמת התכונה של כסף אצלהם גבוהה נתפסים כנורמטיבים ושווים יותר. ואלה שאצלם העוצמה נמוכה, נתפסים כלא נורמטיביים. אנחנו נמצאים בשיא השיעור שהגל מביא, לומדים את העוצמה החזקה של כסף ואת המחירים שלו.
עוד דוגמה – מיניות. הגל של המיניות נכנס בשנות ה50, שעד אז מיניות לא ממש היתה מדוברת ולא במודעות. כשהגל נכנס, הוא עורר אנשים מאוד מיניים ונתן להם לגיטימציה להביע את עצמם, עם השנים, הגל התעצם והפך את המיניות למשהו נורמטיבי, היום אנחנו אחרי השיא, בסביבות 7, שאנחנו כבר מבינים את ההעניין, מיניות הרבה יותר חופשית, ועוד כמה שנים כבר זה לא יהיה עניין, מיניות תהיה חלק מהטבע שלנו. תמיד יהיו אנשים קיצוניים, אך נדע להכיל ולקבל אותם באהבה.
עכשיו, ממש בימים אלה שאני כותב, נכנסה אנרגיה חזקה חדשה לכדור הארץ, עכשיו אלה ימי הקורונה, שמביאים חוויה של מודעות אישית. עד עכשיו אנחנו היינו בשלב 3 של הבועה, כי היא נכנסה לפני 20 שנה, ואנשים כמוני, היו מוזרים וקיצוניים בהתנהגות שלנו, שלי תכונת המודעות היא גבוהה. אז אני הייתי קיצוני ולא נורמטיבי. והיום, יש שינוי גלובלי שמעלה את התדר של המודעות אצל כולם. ועוד עשר שנים בערך, הנורמה תהיה מודעות עצמית, ואחרי הגל, מודעות תהיה חלק מהנורמה והשגרה.
הגלים האלה מביאים לחברה האנושית כלים התפתחותיים, כל פעם אנרגיה אחרת, שאנחנו משחקים וחווים אותה. בהתחלה בהתנגדות, חשש, ואז בהערצה למי שיש לו אותה בצורה קיצונית, ואחר כך פשוט מקבלים אותה על כל עוצמותיה. וכך אנחנו מתפתחים כבני אדם.
חלק רביעי – החיבור בין הזהות האישית האותנטית לזהות הגלובלית.
כיצד בעצם גל בא לידי ביטוי? על ידי בני האדם.
הזהות האישית אומרת שיש לכל אדם עוצמה שונה לכל תכונה.
הזהות הגבלובלית אומרת שיש גל אנרגטי, עם עוצמה משתנה לתוכנה אחת.
בתוך המסע הזה, לכל אחד יש תפקיד, המהות היא לחוות, והגלים האלה, מאפשרים לכל אחד לחוות את עצמו בשיאו: מסוכרן עם העולם, מרגיש נורמטיבי ומחובר לתשוקה לתקופה מסויימת.
כי אם אני 3 בתכונה מסויימת, אז כשיגיע הגל, כשהוא יהיה בעוצמה 3, אז שם אני ארגיש הכי מחובר למה שקורה. שם אני אעוף על עצמי וארגיש נורמטיבי. אך בעצם, הגל מפעיל אותי, שאני מרגיש קריאה להביא את עצמי לביטוי, יחד עם עוד מלא בני אדם שהם בעוצמה דומה לשלי, וכך אנחנו בעצם יוצרים את הגל.
עד שאנחנו חווים סיפוק מזה, ואז אנשים אחרים ממשיכים, אלה שהם בעוצמה 4, והם מעצימים את הגל.
וכל השאר, אלה שלא מסוכרנים עם הגל, אמורים לחכות ולפעול בכיוונים אחרים.
העניין הוא, שבכל רגע נתון, קיימים המון גלים תודעתיים בעוצמות שונות, שכל אדם יכול למצוא את עצמו מתחבר לגל אחר שכרגע מסוכרן עם התדר שלו. ולשחרר את הצורך לרצות להיות מסוכרן לגל שכרגע לא מסוכרן איתו.
למשל, אדם שכרגע מחובר לגל המודעות עצמית, כי העוצמה שלו מסוכרנת עם העוצמה של הגל, אך לא מסוכרן עם העוצמה של הגל של החומרניות. אך בגלל השפעה חברתית, חושב שהוא צריך להיות מסוכרן עם החומרניות ופחות עם מודעות. וזה יוצר מתח וסבל.
אז לכן, לכל אחד מאיתנו יש יעוד ברגע זה, אנרגיה מסויימת שנכונה לו כרגע. וככל שנתמסר אליה, כך נרגיש יותר תשוקה ודיוק בחיים שלנו.
השארת תגובה