אחד הדברים החשובים ביותר במערכות יחסים בחיים, בין בני זוג אך גם בין חברים, הורים לילדים וכל מערכת יחסים אחרת – זה תקשורת.
מכירים את זה שאתם בוויכוח עם אדם נוסף ומרגישים שלא מבינים אתכם? ואז אתם מרגישים ששופטים אתכם ואולי אתם נבוכים וזה עוד יותר מתסכל?
אז כאשר באותו זמן שאתם מרגישים את זה, גם האדם השני מרגיש את זה, אבל בדרך כלל התסכול יותר מידי עמוק ומבלבל בשביל למצוא דרך לצאת מזה.
אז יש לי טיפ עבורכם שלי ממש עוזר בכל מערכות היחסים שלי, בעיקר עם אשתי.
הטיפ הזה הוא מאוד פשוט וכולל חלק גופני וחלק נפשי.
כשאתם בוויכוח שיש לכם תחושה של חוסר הבנה, יש 3 דברים לעשות כדי לפתור את הבעיה:
הראשון – לנשום. זה החלק הפיזי. לקחת 10 נשימות עמוקות עמוקות שמזכירות לנו שאנחנו חיים, שיש לנו מקום ושאנחנו לא בסכנת חיים. זה לא סתם גימיק הקטע של הנשימה, זה באמת עוזר וחשוב מאוד לתהליך.
אחרי שנשמתם והחזרתם לעצמכם את המיקוד, אז תשתפו 2 דברים:
1 – מה אני מרגיש 2- מה הצורך שלי.
מתחילים עם הקדמה שתכין את האדם השני לשיתוף ומסבירים: "אני רוצה לנסות דרך אחרת לתקשר איתך עכשיו ואשמח לקבל ממך שיתוף פעולה, בוא נראה לאן זה יקח כי זה בטוח לא יזיק". ואז משתפים מה אני מרגיש כרגע: שמח, פגוע, עצוב, מושפל, מתוסכל, מיואש, מותש, מתרגש, בצפייה.. לדוגמה: "אני מרגיש עכשיו מתוסכל ומותש עכשיו".
ואז אומרים מה הצורך שלי. שהכוונה היא – מה אני באמת צריך עכשיו, למה בעצם אני עכשיו בוויכוח. הרי יש משהו שאני רוצה פשוט לא נעים לי להגיד אותו. לדוגמה: "הצורך שלי הוא לנוח" או למשל: להירגע, לבלות, להרגיש מגע, לפרוק את התסכול שלי, שיקשיבו לי, להרגיש מיני ומושך, לספק את היצר שלי, ללכת הביתה, לקבל עזרה ותמיכה, להפסיק לקחת על עצמי כל כך הרבה, לקבל הערכה על מה שאני עושה…. ועוד ועוד.
הדבר הכי חשוב בתקשורת הזאת הוא לזכור דבר אחד במהלך השיחה: תמיד לדבר על עצמי בגוף ראשון, לזכור שהכל קשור אלי, והסיבה שיש ויכוח כרגע היא שפשוט לא ידענו איך לבטא את זה בצורה שיקשיבו לי. ועכשיו אני מוכן לנסות להביע את עצמי מתוך הרגש והצורך שלי. אז הנה דוגמה למשפט שאפשר להגיד לבן/בת זוג שלא מעוניינ/ת במגע כאשר הצד השני רוצה: "אני מרגיש עכשיו מתוסכל ושלא רואים אותי כי הצורך שלי הוא להרגיש מגע ותשוקה איתך ולהרגיש שאני מושך ורצוי".
מה שחשוב לזכור שבסופו של דבר הכל שייך לנו. הצורך הוא שלנו, הרגש הוא שלנו, והדבר היחיד שלא לימדו אותנו הוא לבקש באמת את מה שאנחנו צריכים.
ברגע שמבינים שהצורך הוא לקבל אכפתיות והקשבה אז אפשר לבקש את זה מהצד השני בצורה של משא ומתן, ולחקור עם הצד השני איך הוא יכול לתת את מה שאנחנו באמת צריכים, יחד עם זה שהוא מכבד ומבין את הצרכים שלו באותה סיטואציה. כי מאחורי השיפוטיות והביקורת שלו מסתתר צורך עמוק שלא בא לידי ביטוי.
האתגר הכי גדול בתקשורת הזאת, הוא להתגבר על השיפוטיות שיש לנו אחד מול השני. כי אנחנו אפילו שופטים את הצורך שלנו באכפתיות והקשבה בגלל שלימדו אותנו שזה אולי סוג של חולשה או משהו שאי אפשר לספק. וזה בסדר, זה חלק מתהליך השינוי שאנחנו עוברים, לא חייבים להזדהות עם זה.
ברגע שמבינים את זה, אז אפשר לדבר גם על זה בכנות ולשאול – "הצורך שלי הוא באכפתיות, הצורך שלך הוא להרגיש חזק וזה נראה שזה כאילו סותר אחד את השני. שנינו ראויים לכבד את הצורך האישי שלנו, גם אם בעתיד הוא ישתנה, וגם אם הוא בא מתוך מקום של חולשה. מה אני יכול/ה לעשות כדי לכבד את הצורך שלך? וכדי לכבד את הצורך שלי אשמח שיקרו הדברים הבאים….(כאן את משלימים את מה שנכון לנו)"
וכך יוצרים תקשורת מקרבת, מקבלים ומבינים את הצורך של השני וכשנתקלים בשיפוטיות אז גם לה נותנים מקום והכלה.
השארת תגובה